הוריקן של צבעים של רגשות , של מחשבות וקונפליקטים
אבל הצבע תמיד נשאר
אני לא ציירת מעולם לא הצלחתי לצייר טכניקות
בטח שלא רישום ודיוקנים.
בצעירותי אפילו ניסיתי ללכת למספר שיעורי ציור
אבל זה לא ממש צלח .
אולי בגלל שאני נונקונפורמיסטית ,
כפי שאבי ז"ל כינה אותי מאז שאני ילדה .
המסגרת , השבלונה , הטכניקות המובנות, סוגרות עליי
אבל יש בי יצר וצורך ענק
לבטא את כל הרגשות העזים בתוכי
אז אני לוקחת לי קנבס וצבעי אקריליק
ופשוט שופכת מלא צבע,
עוד שכבה ועוד שכבה ואז מורחת ושוב שופכת
יוצא ממני המון תסכול כי זה לא באמת התוצר שרציתי
אבל אני לא עוצרת , ממשיכה להביע את עצמי ,
יש יגידו שזה נקרא ציור אבסטרקט
ויש שיראו בזה סתם קשקוש חסר תכלית
אבל זה בכלל לא משנה , כי משהו בי משתחרר ,
הפחדים והחרדות מתמוססים,
הכאב הופך להרפייה
ואני מרגישה שאני עפה או צפה
בעולם משלי שכולו רק צבע והחלמה .
והשיא היה שמישהי אפילו קנתה ציור שלי
כי מה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב
.
?אז מי אני בכלל לשפוט מה יפה ומה לא
!הרי יופי זה בעיני המתבונן
מה שאני בעצם מנסה לומר לכם פה
שאתם לא חייבים להיות אומנים , ציירים או יוצרים
אתם פשוט צריכים לתת לעצמכם
זמן איכות עם עצמכם
שבו אתם משחררים רגשות עם צבע
!מבטיחה לכם שתודו לי
