תערוכת הציורים שלי נולדה מתוך כאב פנימי שלא ידעתי איך לבטא עד שהתחלתי לצייר ולפתע קלטתי שכל ציור הוא בנושא בשביעי באוקטובר , לא במודע או במתוכנן , אחרי 4 ציורים כאלה קיבלתי החלטה לעשות תערוכה של ציורי אבסטרקט בנושא שכל כך כואב ונוגע בכולנו , מתוך חיבור עמוק ומרגש שהולך ומתהדק עם כל יום שעובר. כל ציור נוצר מתוך חווית כאב אמיתית. כל יצירה נולדה מתוך הצער והרצון להנציח .
אני מרגישה שכל רגע שאני מציירת – כל מכחול, כל צבע – מחבר אותי לאנשים ולסיטואציות הקשות דרך האומנות.
בתוך התערוכה תהיה פינה מיוחדת שנקראת "שולחן צור זיכרון", מקום שבו כל אחד יכול להביע את רגשותיו ולהניח את כאבו דרך יצירה. זו הזדמנות לחוות את הרגשות בצורה יצירתית ומרגשת, ובמיוחד למשפחות השכולות, ולמשפחות החטופים, להנציח את יקיריהם בצורה מכבדת ומרגשת.
אלו ימים קשים, ואני מאמינה שהאומנות יכולה להיות מקום שבו אנחנו יכולים לעבד את הכאב ולהנציח את הזיכרון.
